לכמה חודשים, התחפרתי. חקרתי לעומק את נושא הבדידות. אישית, מקצועית, מחקרית. נכנסתי לפינות שחורות כדי להבין עד הסוף, כמה שיכולה. גיליתי שבדידות היא השורש (root cause) של שלל מחלות והיא כואבת פיזית ממש. גיליתי שהיא יותר מסוכנת מלעשן 15 סיגריות ביום ופי שתיים יותר מסוכנת מהשמנת יתר. היא גם השורש לדכאון קליני, מה שמרחיק אנשים עוד יותר.
הכוונה אז היתה לחקור את נושא הבדידות בקרב קשישים, אבל פתאום נפל לי האסימון שכל הקריטריונים שהגדרתי עבור אוכלוסיה זו, תקפים לכל אחת.ד בתקופת הקורונה.
זה המצב להמון אנשים היום. אני מאוד אוהבת להיות לבד, אבל לבד לא אומר שאני בודדה. אבל בתקופה הזאת, יש הרבה אנשים שהם לבד וחווים בדידות קשה. מישהו שאינני מכירה תלה את עצמו בפארק הירקון היום והלב שלי נשבר. בשבילי, בשביל אביו ואחיו שהוא הזכיר בפוסט הפרידה שהעלה לפייסבוק (שיתפתי קודם).
תסתכלו סביב. ימים קשים עוברים על אנשים.
תודה אייל שהזכרת לי. תמיד אתה מופיע בצמתים חשובים.
תודה לך אפרת, שהגעת גם את בדיוק בזמן, להזכיר לי להשמיע את קולי. חיזקת אותי עם לב רחב, פרגון ועצות חכמות שיכולתי מיד ליישם.
